|
|
242 | הצ נז ו ר ה , ה נ צ ר ו ת ו ה ת רגו ם ל עב ר י ת 4 במאה התשיעית, הארכיבישוף אגוברדוס ביום מקוללים הנוצרים בבתי הכנסיות . מלִיון בחיבורו "על עזות הפנים של היהודים" ( De insolentia Iudaeorum ) מצטט 5 את היירונימוס ואף מוסיף שהיהודים עצמם מאשרים זאת . מודעות היהודים ליחסם של הגויים אל ברכת המינים מצאה את ביטויה בקטע מן 6 המדרש "פנים אחרים" לאסתר ג, ח, המובא בילקוט שמעוני . הצביע עליו קראוס : "ולמלך אין שוה להניחם, פותחים בתי כנסיות וקורים דברים שאי אפשר להשמע ואומרים שמע ישראל, ואחר כך עומדים להתפלל ואומרים בתפלתם מכניע זדים, 7 ואומרים שאנו זדים" . שלב חדש בפולמוס עם היהודים בכלל ובהתנגדות לשימוש במילה מינים בפרט מתחיל בכתב הפלסתר של המומר ניקולס דונין נגד התלמוד שצוֹרף לאיגרתו של גריגוריוס התשיעי ( 1239 ) , הכנה לוויכוח שהתקיים בפריז בשנת 1240 . כתב זה הביא לגינוי התלמוד ולשרפתו בשנת 1248 . מתוך שלושים וחמישה סעיפי הכתב של דונין יוחד סעיף XXX ( 30 ) לברכת המינים, וכך, בתרגומו, נודעה ברכת המינים 8 לעולם הנוצרי במערב : שלוש פעמים ביום, בתפילה שאותה הם מכבדים ביותר, הם מקללים את משרתי...
To the book |
|
|