|
|
מוזי : אני בלי הדוקטור . . . כל אדם צריך שיהיה לו דוקטור פרטי . עם הרבה כישורים, גם פיזיים גם פסיכיאטריים . אז זה הסשן התשיעי לפני קהל חי . אני קצת אסביר . הדוקטור אומר, אומרת, אומר, שמאוד חשוב להסביר במפורט מה אני הולך לעשות . אפילו אם זה ירגיש לי שאני מאכיל בכפית . אז אני המון זמן כבר רוצה לעשות את זה . המון זמן אני רוצה לחלוק, לשתף, להתנסות בעצמי, לערבב, להרכיב מעט מכל האינפורמציה שדבקה בי בכל שנות עבודתי בשירות ה . . . . בכל שנות ה"פרקסיס" שלי . עבודתי בשירות . ועכשיו זה הזמן . עכשיו כשאני עוד רגע יוצא לפנסיה . זה זמן מצוין לנקות את האורוות . כדי שיהיה לי קל יותר . אני ממש כמו ענן מלא גשם שמוכן to unload קצת . ומה יכול להיות ? אולי לא הסברתי מספיק טוב . אתם הבנתם למה התכוונתי ? מה אני רוצה לחלוק ? את מה שלמדתי . את מה שהתנסיתי בו . את מה שאני יודע . מעבודתי . אני עובד בשירות ה . . המדינה . אני לא מאכיל בכפית . כשאני מאכיל אני מאכיל . אני מאכיל "בשופל" . ולחלוק את ה"פרקסיס" שלי, את היוגה . עכשיו זה יותר מובן ? לאט‑‑לאט אנחנו נתקדם והדברים יתבהרו אני מקווה . אז, to make a long story ...
To the book |
|
|