|
|
פרק 11 ק הציוויליזציה של הקפיטליזם | 177 בקריטריון שלילי : התעלמות ממה שאנו מכנים היגיון, ובפרט מהבעייתיות שבסתירות . ברכיב השני, ה"קסם", אני מציין את השימוש בסדרה של אמונות שאף כי אינן מנותקות לחלוטין מהניסיון — הרי שום מטה-קסם לא ישרוד אחרי רצף שלם של כישלונות — עדיין הן מכניסות לתוך רצף התופעות הנצפות 2 על הדמיון בין התהליך הנפשיישויות או השפעות שמקורן אינן אמפירי . מהסוג הזה לבין התהליכים המנטליים של האדם הנוירוטי הצביע גבריאל דרומַר ( 1911 ) ( Dromard ; המונח שלו "הזיה של פרשנות" פורה במיוחד ) , וכך גם פרויד ( ב'טוטם וטאבו', 1913 ) . אבל לא נובע מכך שהדבר זר למוחו של האדם הנורמטיבי בן-זמננו . להפך, כל דיון בסוגיות פוליטיות עשוי לשכנע את הקורא שחלק ניכר וחשוב ביותר מהתהליכים הפעילים שלנו הוא אכן בעל אותו אופי בדיוק . לכן, מחשבה או התנהגות רציונלית וציוויליזציה רציונליסטית אין מובנן היעדר הקריטריונים שציינו, אלא רק התרחבות איטית ומתמדת של ה"אזור" בחייה של חברה, או בחייו של אדם, שבו מתמודדים עם המציאות ( א ) על ידי ניסיון להפוך אותה לטובה ביותר ככל האפשר, לפי הראייה שלהם ; ( ב ) לפי ...
To the book |
|
|