הרציונליזם בפוליטיקה

4 הרציונליזם בפוליטיקה הוא האויב של הסמכות, של הדעה הקדומה, של המסורתי גרידא, הנהוג, והרגיל . הלך הרוח שלו סקפטי ואופטימי בעת ובעונה אחת . הרציונליסט סקפטי מכיוון שאין דעה, נוהג או אמונה, מושרשים ונפוצים ככל שיהיו, שהוא נמנע מלהטיל בהם ספק ולחרוץ את דינם באמצעות הדבר המכונה בפיו “היגיון” . הוא אופטימי מאחר שלעולם אינו מטיל ספק ביכולתו של “ההיגיון” ( כל עוד נעשה בו שימוש נאות ) לפסוק בעניין ערכו של דבר, אמיתותה של דעה, או נאותות של מעשה . יתר על כן, הרציונליסט שואב כוח מן האמונה בקיומו של “היגיון” אחד המשותף לכל בני האדם ; מעין יכולת משותפת לבחון סוגיות בהיגיון, שמהווה בה בעת בסיס והשראה לכל טיעון . על קורת דלתו הוא התקין את 2 שפוט באמצעות ההיגיון ! אך מעבר לאמונה זו, המקנה אמרתו של פרמנידס : לרציונליסט נופך של אמונה בשוויוניות אינטלקטואלית בין בני האדם, יש בו גם מן האינדיבידואליסט . הוא הרי מתקשה להאמין שאדם כלשהו, שמחשבתו כנה וצלולה, יוכל לחלוק על דעתו . אולם, תהיה זו טעות לייחס לו עניין יוצא דופן בטיעונים אפריוריים . הוא אינו מזלזל בניסיון, אם כי לעתים קרובות ניתן לחשוב כך, מאחר שהוא...  To the book