דגם האם: סרטי במאיות כוחותינו לא שבו, העיניים של המדינה, בקבר יוסף

131 קרבה והזדהות — 1999 - 2005 האם, שאותה מייצגת יוצרת הסרט . קולה של הבמאית מופיע כקול-על — לרוב מחוץ לעולם המתועד ולעתים רחוקות גם מתוכו — קול השואל שאלות במהלך העדויות . קולה ממשיך את עמדת המרי של שירת העקדה הנשית, שבה עיקר הביקורת מופנית כלפי אלוהים ואברהם ( קרטון-בלום 2013 : 140 ) , והיא מתבטאת כאן בניסיון לגלות מי אשם בהפקרת הלוחמים . הביקורת העזה מופגנת בחשיפת המנהיגים למצלמה כאדישים לחלוטין לכאבם של הקרבנות . בקשתה של היוצרת לראיין את שר הביטחון דאז אהוד ברק נשמעת בקריינות, ובתשובה נאמר לה ש'הוא לא מתראיין בנושא הזה . אין לו עניין' . עוד היא חושפת בקולה שמן התיעוד של מצלמת התצפית הצה"לית נמחקו השיחות בין החיילים ובמקומן הוקלטה מוזיקת טראנס . 20 וכמקובל בדוקו-אקטיביזם קולה של הבמאית מניע את העלילה ושולט בה ; הוא אף פועל במציאות הממשית ומנסה לאתר את מי שנושאים באחריות ליצירת לטראומה . כמו במדרשים הקדומים שבהם יצחק חוזר מן ההר ומספר לאימו על העקדה, גם כאן מגוללים הלוחמים את עדותם לפני הבמאית המאזינה להם . הניגוד השני בסרט, חיים - מוות, נפתר באמצעות המצב הפוסט-טראומטי : המתח בין הב...  To the book