|
|
עד כאן יעקב אחימאיר 56 את הגעגועים לעיר נעוריו שיקע אבא בספרו 'אטלנטידה — העולם ששקע', ספר עשיר בתיאור דמויותיהם של תושביה היהודים של העיר . וכך ביטא אבי את אהבתו : ישנן ארצות יפות : ארץ ישראל, אוקראינה, קווקז, שוייץ . . . עליהן כתוב בספרים, בתנ"ך, ב'אהבת ציון', אצל גוגול, לרמונטוב, וישנה בייולורוסיה, בייולורוסיה שלי . . . ולא נשאר דבר מביילורוסיה הקודמת, חוץ מן השמיים הקודרים וברזינה הנהר . ולא נשאר לי אלא להתגעגע אל שיח שושני בר שגדל ובוודאי מוסיף לגדול על החוף התלול של נחל דולז'אנקה ליד זרם טחנת הקמח . אותו שיח שושני בר השתמר ללא כל ספק . הכול נחרב מסביב, היערות נכרתו . נשאר היער הקטן ונשאר השיח הגמד, לא בזכות פרחיו, אלא 33 בזכות קוציו . ידעתי כי אבא היה סופר ולוחם חירות, אולם עד שקראתי את המילים האלה לא ידעתי שהיה גם משורר . אולי בשל כך נגעו מילותיו במשורר נתן יונתן בעת שהיה נשיא אגודת הסופרים העבריים, ולאחר שנמסר לו הספר של אבא 'אטלנטידה — העולם ששקע', כתב למשפחתנו : העולם ההוא ששקע בהיסטוריה, לא שוקע בתודעתו ובזיכרונותיו של בני משפחתנו, והוא חי נושם : ססגוני, עשיר אירועים וחוויות...
To the book |
|
|