|
|
עד כאן יעקב אחימאיר 38 ושונאיו, ולמדנו ממאמרי הפולמוס בין הצדדים היריבים . את מאמריו של אבא קראנו בשקיקה, כמובן, וכך יכולנו להפיק מידע על רעיונותיו ועל מאבקיו לאורך חייו . אך מדוע לא יזם אבא מפגש עם ילדיו, מפגש שגולל בו את עלילותיו ואת מאבקיו ? לחידה זו לא מצאתי פתרון . בדידותו של אבא דירתנו לא הייתה הומה . בית מגורינו, אם היה זה בירושלים, בגבעתיים או ברמת גן, עמד תמיד בסימן נוכחותו של אבינו . זו הייתה נוכחות שקטה, כמעט דוממת, שתיקה שהופרה על ידי הערות קצרות בלבד . חששתי להיכנס לחדר שקרא וכתב בו, שמא אקטע את חוט מחשבותיו . לעיתים הופרה הדומייה בשיחות קצרות עם אימא, כי אבא היה עסוק תמיד, כפי שאימא נהגה להתריע : "אבא כותב ! " — ועל כן יש לשמור על השקט . לא היה בבית מכשיר טלפון, מה שהעצים את האווירה הדוממת כמעט . לא התנהלו שיחות טלפון, לא נשמעו צלצולים, ביקורי מכרים לא נעשו אז כפי שהם נעשים היום . האורחים המעטים הקישו על דלת הכניסה לדירה בלא שהתריעו מראש על בואם . כך החלו, לעיתים, שעות של חילופי דברים בין הוריי ובין הבאים, כשאבא היה יוצא מחדרו כדי לשהות בחברת האורח . התקרובת הייתה צנועה, ...
To the book |
|
|