אלרגית למשהו . זה היה מסוג פצעי הבגרות שנחשבים למחלה : אקנה וולגריס , ככה קרא לה הרופא . אנחנו לא מדברים על סתם פצעונים , ילדים . אנחנו מדברים על מוּרְסוֹת — תפיחות שחורות ולבנות , גדולות ומוגלתיות . הן הופיעו תחילה על המצח והתפשטו בצידי הפנים , עד שכיסו את לחיי וצווארי והשחיתו את כל כולי . העובדה שהייתי עני לא הועילה . לא רק שלא יכולתי להרשות לעצמי תספורת נאותה — מה שהותיר אותי עם רעמת " אפרו " ענקית וסוררת — אלא שאמא גם התעצבנה על כך שתלבושת בית הספר נעשתה קטנה עליי די מהר . כדי לחסוך כסף , היא החליטה לקנות לי בגדים שגדולים עליי בשלוש מידות שלמות . הבלייזר שלי היה ארוך מדי , המכנסיים שלי נתלו עליי כמו שק והנעליים שלי השתרבבו לכל עבר . בקיצור , נראיתי כמו ליצן . וכמובן , חוק מרפי , השנה שבה אמא התחילה לקנות לי בגדים גדולים מדי הייתה גם השנה שבה הפסקתי לגדול . אז עכשיו כבר לא היה לי סיכוי למלא את הבגדים הגדולים שלי , כך שנתקעתי בתפקיד הליצן . הדבר היחיד שעבד לטובתי היה הגובה שלי , אבל אפילו זה היה מין גובה גמלוני ומוזר-למראה . רגלי ברווז . תחת גבוה . כלום לא הסתדר . אחרי שברון-הלב של י...
To the book