|
|
בדיוק מה שהוא היה . הוא אהב את הבנות , והן מצידן פשוט מתו עליו . הוא נהג לעטות את מיטב מחלצותיו ולהתהלך ברחובות סווטו בשעות אחר-הצהריים , מצחיק את כולם ומקסים את כל הנשים שנקרו בדרכו . היה לו חיוך גדול ומסנוור , עם שיניים לבנות ובהירות — תותבות , כמובן . בבית , כשהיה מוציא אותן , נהגתי להביט בו עושה מה שנראה מהצד כאילו הוא אוכל לעצמו את הפרצוף . רק בשלב מאוחר למדי גילינו שהוא סבל מהפרעה דו-קוטבית ; לפני כן , חשבנו שהוא סתם היה מוחצן . פעם אחת הוא שאל את הרכב של אמא כדי לקנות לחם וחלב בחנות . ואז הוא נעלם . כשחזר לבסוף הביתה , הרבה אחרי שכבר שכחנו שנזקקנו לחלב או ללחם , התברר שהוא התחיל עם בחורה צעירה בתחנת האוטובוס . לדעתו , אף בחורה כה יפה לא צריכה להמתין לאוטובוס , ולא היה אכפת לו היכן היא גרה — במקרה ההוא , כשלוש שעות נסיעה מהתחנה . אמא זעמה עליו , כיוון שהתעלול הזה עלה לנו במיכל שלם של דלק , מה שהיה מספיק בדרך כלל להביא את כולנו לעבודה או לבית הספר , הלוך וחזור , במשך כשבועיים . כשמצב רוחו היה מרומם לא הייתם מסוגלים לעצור אותו , אבל תנודות מצב הרוח שלו היו פרועות למדי . בילדותו הוא...
To the book |
|
|