הפסיכולוגיה של הטוטליטריות 80 הדתי הוכרז כבלתי מבוסס : כעת כבר לא הייתה שום סיבה לקבל את החוזה החברתי שנכפה על החברה בידי הכמורה . האדם התחיל לחקור את העולם הסובב אותו, למד את גופו ואת הסיבות למחלות ולסבל . כבר לא היה צריך לקבל את המצב האנושי כמות שהוא — היה צריך ואפשר לשפר . במשך שָׁלוש מאות רצופות, ידו של האופטימיזם האנרגטי הייתה על העליונה . הסתבר כי הקיום האנושי דווקא יכול להיות מהנה . מחלות וסבל יכולים להירפא בכוחו של האינטלקט האנושי . איסורי העבר הוכרזו מיותרים ובלתי נחוצים, לפחות אם בכוונתנו להניע את החברה בכיוון נכון יותר . על פי התפיסה החדשה, מוסריות קצת פחות נוקשה תשים שלום בין האדם וחשקיו החייתיים, שבעבר נתפסו כאיום . הצנזורה שהגבילה כל דבר שנָגד את השיח הדתי נעלמה . חופש הדיבור היה לזכות יסוד . חינוך נהפך זמין לכול . אהבה הופרדה מן החובה להינשא ולהביא ילדים, המיניות שוקמה, וחיבורהּ אל החטא והשחיתות נפרם . עם זאת, איכשהו, התהליך שוב שינה כיוון . האידיאליזציה של האינטלקט האנושי הובילה, בסופו של דבר, דווקא להעצמת הפחד מפני מחלות וסבל, בעוד מערכות היחסים הבין-אישיות התאפיינו בא...
To the book