|
|
אנחנו בדרך | 188 בבוקר שבת עמנואל עדיין שכב במיטה כשהרגיש שהטלפון שלו רוטט . על הצג הופיע השם של אבי ג'יאן . אבי, גם הוא מתנדב באיחוד הצלה, נשוי ואב לשישה, גר לא רחוק מעמנואל . "אנחנו כבר שנים ביחד, מאז שהיינו שכנים ועבדנו צמוד . שנינו דתיים, שומרים שבת ומקפידים על קלה כחמורה, אבל כשאני רואה ממנו שיחה אני עונה ולא משנה מתי זה, כי אם הוא מתקשר — זה מקרה חירום" . אבי, שהאזין לגל הקשר, שמע שיש אירוע חריג בדרום, והציע לעמנואל לרדת איתו לתגבר את הכוחות שם . "הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל מהבוקר", אבי אמר, אבל עמנואל היסס . "יש קטע שכשיש טילים בדרום, יוצאים לתגבר . אבל ידעתי שיש מספיק כוחות בשביל זה, ולא יכולתי לעזוב את כל המשפחה ככה באמצע החג" . הוא ביקש מאבי להמתין וירד להתייעץ עם רב בית הכנסת, שרק התעורר משנתו . שכן נוסף, ממשפחה של שוטרים, אמר שהם לא שמעו על משהו חריג . עמנואל חזר לאבי ואמר שלא יצטרף אליו, "אבל בכל אופן ארגנתי את הציוד, הרמתי את השכפ"ץ, את האקדח, את המחסניות" . הוא ירד עם חמיו הנכה לבית הכנסת כשפתאום נשמעה אזעקה . השעה הייתה 15 : 08 . "אזעקה בירושלים זה כבר משהו חריג . בית הכ...
To the book |
|
|