|
|
125 תפילת הבקשה והמציאות — יחסי גומלין לדברי החכמים במשנה, ירידת הגשמים נתפסת כמענה של הקב"ה לתענית הציבור שקדמה לה . לפיכך יש להפסיק את התענית ואף לומר תפילת הודיה — הלל הגדול — על התגובה החיובית של האל לתענית . בדיון בתלמוד הבבלי על משנה זו ( תענית כה ע"ב ) יש התייחסות מעניינת לשני אירועים מימי שמואל הקטן, שבהם ירדו גשמים בסמוך ליום של תענית : שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה, כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא, אמר להם : אמשול לכם [ משל ] , למה הדבר דומה — לעבד שמבקש פרס מרבו, אמר להם : תנו לו ואל אשמע קולו . שוב שמואל הקטן גזר תעניתא, וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה . כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא, אמר להם שמואל : לא שבח של צבור הוא, אלא אמשול לכם משל, למה הדבר דומה — לעבד שמבקש פרס מרבו, ואמר להם : המתינו לו עד שיתמקמק 16 ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי ? — אמר ויצטער, ואחר כך תנו לו . 17 משיב הרוח — ונשב זיקא, אמר מוריד הגשם — ואתא מיטרא . 18 התפיסה המבוטאת במשנה היא שיש קשר סיבתי בין תענית הציבור לירידת הגשמים . לפיכך אין טעם בהמשך התענית כאשר הגשם מתחיל...
To the book |
|
|