פרק שלישי: ברכה בעת ראיית מקום שנעשה בו נס

83 ברכה בעת ראיית מקום שנעשה בו נס לתמורות בתפיסת ההסתברות לסכנה והצלה על פי הטבע לנוכח שינויים וחידושים טכנולוגיים ושמא אף מתוך שינוי בתפיסת הטבע . מתוך הספרות הנרחבת שיוחדה לנושא זה, אציג שלוש התייחסויות שהמשותף לכולן הוא צמצום ברכת הגומל בנוגע לעוברי דרכים ( יורדי הים והולכי מדברות ) . כבר במאה ה – 19 היו שפקפקו באשר למידת הסכנה הנשקפת לעוברי דרכים, כפי שהיא מצטיירת מהמקורות התלמודיים וספרות הראשונים . כזכור, על פי המקור התלמודי, מעבר של ים או הליכה ממושכת נתפסו ככרוכים בסיכון ממשי ולפיכך מסעות מעין אלה חייבו את ברכת הגומל כהודיה על צליחת הדרך בשלום . לפי הרב אלעזר סג"ל ( יד המלך, הלכות ברכות י, ח ) למשל, שמציג את עמדתו כ'דבר חדש [ . . . ] שאיננו מוזכר מרבותינו הראשונים והאחרונים', הולכי מדבר ויורדי ים אינם צריכים לברך ברכת הגומל אלא אם כן היו חשופים לסכנה ממשית במסעם, כדלקמן : אבל יורדי הים והולכי מדבר דהם ענינים מצוים יום יום בכלל בני אדם, ושתי דרכים האלה המה מוכרחים כל כך בבני אדם עד אשר ממש לקיום העולם יחשבו, ואיך נאמר כי כל עיקרן יחשב כל כך לסכנה עד אשר יהיה מתוקן ברכה עליהם [ ...  To the book