נספח ב הוויכוח בדאבוס בין ארנסט קסירר ומרטין היידגר

282 אסתר פירק על בסיס המקור שלו . הולדתו [ של הניאו-קאנטיאניזם ] במבוכת הפילוסופיה כשהיא שואלת על מה שנותר לה עוד [ כשדה חקר ] בתוך סך כל הידיעה . מאז 1850 מדעי הרוח וגם מדעי הטבע השתלטו על כל שניתן לידיעה, כך שכעת עולה השאלה : מה נותר מהפילוסופיה אם שלמות ההוויה ( Alheit des Sienden ) חולקה בין המדעים ? נותרה רק ידיעת המדעים, לא זו של ההוויה . ומנקודת מבט זו נקבעת החזרה לקאנט . קאנט נתפס כתיאורטיקן של תיאוריית הידיעה המתמטית-פיסיקלית . תיאוריית הידיעה היא ההיבט שבגינו הוא נודע . במובן מסוים, אפילו הוסרל עצמו נפל לזרועות הניאו-קאנטיאניזם בשנים 1900 ו- 1910 . אני מבין ניאו-קאנטיאניזם כהמשגת ביקורת התבונה הטהורה , כמסבירה, ביחס למדע הטבע, את חלק התבונה הטהורה שמוביל לדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית כתיאוריה של ידיעה . עבורי, מה שחשוב הוא להראות שתיאוריית המדע שעולה כאן לא הייתה רלוונטית עבור קאנט . קאנט לא רצה לתת כל תיאוריה של מדע הטבע, אלא התכוון להצביע על הבעייתיות שבמטפיזיקה, כלומר על הבעייתיות שבאונטולוגיה . חשוב לי לעבוד על התוכן המהותי של הבסיס הפוזיטיבי של ביקורת התבונה הטהורה כאונטולוגי...  To the book