בן האלמוות

ז'אן-פול התקבל להתמחוּת באחת המחלקות בבית חולים פסיכיאטרי בדרום-מערב צרפת . בתום שנתיים של התמחות בסנט-אן ובסלפטרייר נלאה פתאום מהחיים הפריזאיים והחליט לעבור לכפר לזמן מה . בזכות קורות חיים טובים מאוד ומכתבי המלצה מעולים, אך גם בזכות קשרים בחלונות הגבוהים, התקבל לבית החולים הזה, שכמובן אינו מסונף לבתי החולים בפריז . הוא נרגש ממה שהצטייר לו כהרפתקה חדשה, אך בה בעת דאג שמא ישתעמם עד מוות ויתחרט על החלטתו . מתוך סקרנות להכיר את סביבתו החדשה ואת המחלקה החדשה היה להוט להגיע לשם מהר, ולמרות זאת נהג בדֶה שֵבוֹ שלו כמי שעיתותיו בידיו . היה חורף, ינואר ,1993 אך שבוע נאה ושטוף שמש . הוא ויתר על הדרכים המהירות ונסע להנאתו בגג פתוח . גם דחה את רגע העימות : עצר בסַרְלָה לטעום ממטעמי חבל פֵּריגוֹר ולן לילה אחד באחוזה עתיקה המציעה חדרי נופש . בכל זאת השכים קום כדי להקדים לבוא לבית החולים . בקיצור, הוא היה חרד, במידת מה, חש שהוא פועל בחוסר היגיון, וכיוון שכך לא הצליח להתענג כפי שרצה על הימים האלה, העלולים להיות ימי החופש האחרונים שלו . לז'אן-פול כמעט מלאו 30 . רווק, אך לא מושבע . להפך : הוא בהחלט קיוו...  To the book