ארץ / טקסט 191 אירעה תקלה, והמציאות של בעלוּת ערבית על האדמה זורקת את קלוזנר בחזרה אל תוך ממד הזמן, ואז הוא מבחין גם שהמערה בכלל מזויפת . במסעו ברכבת מיפו לירושלים נשקפים מחלונות הרכבת המצוקים של הרי יהודה . קלוזנר מהרהר באופן המיוחד שבו מעצב המקום את הסובייקט : איזו רצינות איומה, איזה זעם אלוהי שפוך עליהם . כאילו שרויים הם בכעס על בני האדם קלי הדעת ] . . . [ עזים ועצומים, מוצקים ובלתי משתנים ] . . . [ מאיימים ובלתי מאוימים ] . . . [ רק הפעם הבנתי מפני מה יצאו נביאי האמת והצדק כמעט רק מירושלים . אלה ההרים הרמים שמדכאים אותנו בגובהם, באותה שעה שהם מרוממים את הכרת עצמנו על ידי מה שאנו קולטים גובה זה בנפשנו — כלום היה אפשר שלא ישפיעו על צמיחתם של אנשי ענקים, אנשי סלעים, שהכרתם העצמית מוצקה כחלמיש, שכל יראה ופחד רחוקים מהם ] . . . [ "ושח גבוהות אדם, ושפל רום אנשים, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" — באיזה מקום אחר היו יכולים דברים אלו להיאמר אם לא בקרבת סלעי יהודה ? אכן נביאי הצדק והאמת הם הרי ישראל ] . . . [ ) 67 ( . הוא משחזר אם כן את התמה של רנן אשר על פיה הגיאוגרפיה הפיזית של ארץ הקודש עיצבה את...
To the book