א. ישעיהו קורן — אלי פינקלר: מפגש אחרון

761׀ פרק חמישי : שלוש פגישות׀ דמעה אחת גדולה . ניגרה לאורך הקמטים הנפולים והגיעה עד קצה שפתיו . הוא לא חש במליחות שהִשרתה הדמעה בלשונו . לא רציתי שייקחו אותי, אמר . תראה את השמש עוד פעם אחת, אמרו לי . אני רואה אותה בדמיון, אמרתי, אבל הם לקחו אותי וראיתי את השמש . היא הייתה שונה מהכתם שהיה לי בראש . פעם חשבתי שהדמיון והחלום יכולים להיות תחליף למציאות, אבל זה לא אותו הדבר . עכשיו אני רואה את השמש אחרת . מחר שוב ניקח אותך אל השמש, הנחתי ספר על המדף שהיה לצד מיטתו . תודה, הושיט אלי את ידו הדקה והשקופה . לקרוא כבר איני יכול . הלילה אני הולך . אני לא מתלונן . הגיע הזמן . עשיתי פחות או יותר מה שרציתי . זה לא הזמן עכשיו להתחשבן עם מה שרציתי, למרות שלא יהיה לי עוד זמן אחר . זה כמו לנסוע ברכבת ולהירדם בקרון . קולו היה ניחר, אבל שקט, רגוע . אני לא רעב . קצת צמֵא, אבל אוכל להסתדר גם בלי מים . הראש מתרוקן, ואם יהיה לי חלום בדרך לשם, הוא יישאר חלום . לא אוכל כבר להתעורר ממנו . איך אפשר לומר לאדם, שאומר לך שהלילה הוא גומר, שאתה ממהר לחזור הביתה ? הוא הושיט אלי את ידיו הארוכות, שהיו רזות וחיוורות, נגע...  To the book