05׀ שאלות בסִפרות׀ ( בעיקר שירה קצרה ) היא הסוגה שבו כתיבה מתוך היסח הדעת לכל אורך הטקסט היא האפשרית ביותר . ולפעמים כשהכתיבה פועלת כך, גם הקריאה פועלת כך . קריאה לא מאומצת, לא נתקעת, לא משתעממת . המטפורה לכתיבה תהיה "טבעית", כתיבה קולחת כמו נהר בערוץ . ולא "הנדסית", לא כתיבה "ארכיטקטונית" . משהו בנוי יותר מדי, מחושב יותר מדי, הוא במובן מסוים דבר מה נטול חיים, גם אם הוא מרשים אותנו מבחינות אחרות . בהמשך הספר אעסוק ברישום ובשירה, ואז אחזור לדבר על הדאו . הנה תמונה של אבן מתוך תערוכה שראיתי בעת האחרונה בברלין : תמונה 17 93׀ פרק שני — בודהיזם כתורת הספרות׀ הדבר הראשון שפוּדַיְשִי אומר : אין צורך במילים רבות כל כך . יותר מזה, הוא אומר : אין צורך במילים כלל . מבעד לחור בדלת ההזזה היפנית אפשר לראות את השמים בלילה, כלומר את האין-סוף עצמו, ואפשר לעשות זאת בלי לומר מילה . החור בדלת ההזזה דומה למכת המקל של פוּדַיְשִי . הוא המעט ביותר שאפשר לומר על אודות הרב ביותר . לרוב אנו נתקלים בצורת דיבור הפוכה : הרבה מאוד מילים על לא כלום . אם כן, יש לפנינו שלושה כלים קטנים הרוצים לומר הרבה מאוד : קצה המקל ...
To the book