|
|
611׀ אמ נ ות החיים הטובים בשלב מסוים תכננו להעביר אותו לכלא אחר . הוא היה אמור לצעוד ברחבי העיר לעיני התקשורת הבינלאומית ולהיראות נקי ומוזן היטב . אבל לפני שהוציאו אותו מהכלא, סטוקדייל שבר לעצמו שרפרף על הפנים עד שדם זלג במורד גופו ועיניו נעצמו מרוב חבלות . לא היה אפשר להציג אותו לעולם במצב הזה . "באותו הלילה נשכבתי על הרצפה ובכיתי . הייתי כל כך שמח שהיו לי האומץ והכוח לגרום לכך שהם לא יוכלו לעשות את מה שהם ניסו לעשות" . מבחוץ זה נשמע אבסורדי . במצבו, היה הגיוני שסטוקדייל יעשה את מה שמעניו הורו לו לעשות . שיקבל פקודות . יזרום עם מה שקורה . לא יתבלט . יפקפק בפלישה האמריקאית . אחרי השחרור הוא יוכל לטעון שאחרת היו מענים אותו למוות . כולם היו מבינים למה פעל כפי שפעל ואיש לא היה מאשים אותו . אבל האם אז היה לו כוח לעמוד בשבע שנים וחצי ? ואם כן, במבט לאחור, האם היה מתאר את הזמן שלו בכלא כ"יקר ערך לאין שיעור" ? אם לא נקרין החוצה את הדברים שאנחנו מאמינים בהם בתוכנו, ניהפך בהדרגה לבובות . אנשים אחרים ינצלו אותנו למטרותיהם, ובמוקדם או במאוחר נרים ידיים . נפסיק להילחם . לא נעמוד בלחצים . כוח הרצון...
To the book |
|
|