איציק וייסאדלר: "המאסר היה אירוע מכונן בחיי. לא יכולתי לקבל מתנה גדולה יותר"

החלטות משנות חיים ( ומוות ) ׀ 187 בבוץ . הילד שהיה איתי נבהל, אבל אני הלכתי ברגל בחזרה לקיבוץ והבאתי טרקטור שרשראות קטרפילר D2 לחילוץ . ראיתי פעם איך מניעים את הטרקטור באמצעות חבל, וכך עשיתי . חילצנו את הג'יפ, החזרתי את הטרקטור למקומו, חזרתי ברגל לג'יפ ונסענו הביתה . אפשר לקרוא לזה אומץ, פיגור או מזל . היום אני יכול לקבוע בצורה חד-משמעית שתמיד, גם בחיי הבוגרים כפושע, הלכתי לפעילויות בעין פקוחה ומרצון, בידיעה איפה הסכנות ומה מחירן . מעולם לא נתפסתי . אף פעם לא עצרו אותי ושמו עלי אזיקים בהפתעה . המאסר שלי, התשלום ששילמתי פעם אחת ולמשך זמן קצר יחסית, ואני מודה בדיעבד על ההזדמנות לשבת בכלא, נבע מכל מיני הסדרים משפטיים ולא כי נתפסתי . כשירדתי מהג'יפ ניגש אלי אדם מבוגר . הוא היה חיוור כשראה ילד צעיר נוהג בג'יפ . בתקופה ההיא אנשי חינוך לא חסכו שבטם, וציפיתי שהוא יכה אותי . המחנך שלי היה מרביץ לי ללא רחמים . המורים היו אנשים מבוגרים שהגיעו מחוץ לארץ ולא היה להם כוח לעבוד בשדה, אז החליטו שהם יהיו "מחנכי הדור" . המבוגר שראה אותי לקח אותי ביד ולחש לי באוזן : "איציק, לא יפה לעשות דברים כאלה . " וש...  To the book