אני מדברת על אהבה

132 הצרחות נמשכו זמן רב . בשלב מסוים חוויתי שאנשים סוקלים אותי באבנים, ובשלב אחר עלתה דמותו של משה רבנו . בשום פנים ואופן איני יכולה לעבור את הסף ולדבר . הפחד והאימה גדולים מדי . לבסוף אני נרגעת, חוזרת למציאות וחשה הקלה גדולה . המטפלת מחבקת אותי ואומרת ברכות, "כל כך רציתי לשמוע אותך מדברת . " אני מתחילה לבכות . תובנות : איני יודעת אם חוויתי משהו מהעבר שלי . אין לי די ניסיון בתרפיה של גלגול נשמות . אני יודעת שלעיתים קרובות עולה בי דחף לומר דברים שטרם הגיע זמנם להיאמר . הפחד להגיד את הדברים מוכר לי מאוד, והמחנק שאני מרגישה לעיתים קרובות נובע, אולי, מדברים הרוצים לצאת ונשארים כלואים . אולי חוויתי טראומה עתיקה שבה נרגמתי באבנים על ידי המון אנשים, לאחר שאמרתי דברים לא מקובלים . מי יודע ? החוויה הזו מסבירה את תחושת השלווה שאני חשה, לאחר שאני נותנת שיחת דהרמה בקבוצה או באופן פרטי . אני מרגישה שהייעוד שלי הוא לדבר על אהבה . ואני גם מכירה את הפחד שלא יקבלו את הדברים, שלא יבינו, שירגמו אותי באבנים . מכירה את הספק שעולה בי, את הזלזול מצד דמויות הסף שבתוכי . הפעם עברתי סף אחד כאשר צעקתי והתחברתי ל...  To the book