רמת החלום

85 היו אצל בעלי . הרגשתי את החרדה ואת הפאניקה גואות בתוכי, אך המשכתי לצעוד ישר ולהתפלל . הסתובבתי מפוחדת במשך כשעה, ללא ידיעה היכן אני . לפתע ראיתי אור באופק, דבר שמעט הרגיע אותי . צעדתי לעבר האור, ולתדהמתי גיליתי חנות ספרים באמצע שומקום . נכנסתי לחנות וראיתי שיושב בה אדם שנראה אמין . כל המתח בתוכי התפרק, ופרצתי בבכי קורע לב . אמרתי לו, "איבדתי את בעלי . " בעל החנות הרגיע אותי . לא זכרתי את שם המלון שלנו, אבל נזכרתי שכשישבנו באוטובוס בדרך לסיור, מישהו הזכיר את שם המלון וציין שזהו שם נפוץ למלונות בנפאל . ביקשתי מבעל החנות לומר לי את שמות המלונות בעיר, בתקווה שאזהה את השם . ברגע שאמר "אוורסט" ידעתי שזהו שם המלון . התקשרנו למלון . התברר שהמתינו לטלפון שלי ומיהרו להרגיע את בעלי . מיותר לציין שהפגישה עם בעלי הייתה מרגשת מאוד . הסתבר שהוא התחיל להתרוצץ בחרדה נוראית בסמטאות העיר העתיקה כדי לחפש אותי . כל הסיפורים המפחידים על חטיפת אנשים התרוצצו בראשו . הוא כבר חשב מה יאמר למשפחה, והרגיש נורא משום שלא שמר עליי . בחלומי, שאותו לא זכרתי כלל בזמן האירוע, בעלי ואני מטיילים בעיר עתיקה כלשהי, ולפתע ...  To the book