ממאפייניו של המוסר המקראי

54 | משה גרנות אהבתנו, ה’ אלוהינו [ . . . ] ובנו בחרת מכל העם ולשון וקירבתנו לשמך הגדול [ . . . ] ” היגדים כאלה, המחלחלים ללבו ולנפשו של המאמין יום - יום במשך עשרות דורות, משאירים בהכרח רושם שאינו נמחה גם כאשר תוקפה של האמונה מתפוגג . וכי מי אינו רוצה להאמין שהוא יחיד ומיוחד ? המציאות העגומה — שבה עם ישראל היה למרמס לשלטון עריץ ומפלה לאורך הגלות הארוכה — אין בה כדי להפחית מזחיחות הדעת שההיגדים הללו טבעו בנפשם של בני ישראל לאורך הדורות . עמוס, אשר יותר מכל נביא אחר הדגיש בדבריו את המוסר החברתי, כותב את משפט המחץ, שכאילו נולד להאדיר את תורת ”התעודה”, פרי רוחה של תקופת ההשכלה : ”רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם” ( עמוס ג 2 ) , לאמור : בני ישראל נדרשים לרמת מוסריות גבוהה מזו של שאר העמים, כי הם יועדו לכך על ידי שר ההיסטוריה . חמושים ב”מסמכים” כאלה יכלו בני ישראל להיות ”רגועים” — אנחנו באמת נבחרים, אבל בחירה זאת אינה מחייבת את ההיסטוריה להעניק לנו ”הצלחות”, ואינה מחייבת אותנו לקיים מצוות, אלא להיות מוסריים ולהפיץ את בשורת המוסר בעולם . עצם החיפוש אחרי ”תפקיד...  To the book