על אוכל ואמנות: שיחה עם דיוויד האמונס

186 הגוף - גוף הוליסטי של פרט וחברה כאחד . לדידו של האמונס, מי שדאגו במשך מאות שנים שהאדם השחור רק יאכל ; מי שניסו לאסור על אמנותו ובכך למנוע ממנו חלק חיוני מצרכיו המיידיים - הם אלה שחסרים את האוכל של הגוף הפסיכופיזי הזה . מה שהם ניסו לגזול מהאדם השחור, מעיד - לדידו של האמונס - על מקום שומם בטריטוריה התרבותית שלהם . בתחילת השיחה שלנו דיבר האמונס על תרבויות שהודרו מן הקאנון, שנמחקו מההיסטוריוגרפיה של ערשׂהתרבות . "תראי" הוא אומר, "איפה מתחילים ספרי ההיסטוריה : מיוון ורומא . לכל היותר הם מותחים קו מקשר בין התרבות היוונית לתרבות המצרית . כל הידע שקיים בתרבות המצרית ואין לו קשר למערב - לא מופיע שם . הידע הזה קשור באפריקה, והוא המקור לאמנות שלי" . הדיבור הפוליטי של האמונס והטרמינולוגיה המשמשת אותו בתיאור ההבדל התרבותי, אינם מפעילים את הניגודים הבינאריים המוּכּרים של מזרח / מערב, צפון / דרום . הם חלים על ידע מסוג אחר . הניסוחים שלו אינם מבטלים את הרפלקציה הפוליטית שלי, אבל הם מגרים אותה בנקודה אחרת, במקום שבו הדמיון מתעורר ומופעל על – ידי אִזכוּר מרוחק של ידע שכוח . דרכו של האמונס לאפריקה אי...  To the book