ברי פרידלנדר: מצלמה בלימבו

154 וולגרית ופאתטית ככל שתהיה, מולהטים בסיוע ההקשרים הקיטשיים של הגן ; ומאפיינים קיטשיים אלה - עודפוּת של סממני מציאות - מסומנים בחוזקה, מוטענים על – ידי מצלמתו במטען עודף נוסף . פרידלנדר מצלם את הגן גם כשהוא ריק, גם כשהוא הומה, וגם כשבמרכזו דימוי בודד : הצבר . הגן שהתרוקן מבאיו, טעון במחוות ובתמונות חלום בלתי נראות, הוא הרקע המאפשר את הפיכת הצבר לדימוי איקוני . בהקשר של התרבות הישראלית, קשה שלא לראות בהצגה כמעט סמלית זו התייחסות לדימוי הצבר - דמות הישראלי יליד הארץ הנטוע במקומו, צעיר נצחי שהתנהגותו משולחת רסן . בשנים האחרונות נדון סטריאוטיפ זה כמשאת נפש שסרחה, כסרח – עודף של רוח הרומנטיקה והלאומיות מסוף המאה ה – 19 וראשית המאה ה – ,20 שכדי לשמר את האותנטיות שלו הוגזמו סממניו המוחצנים : חזותו המחוספסת, קולניותו, הרטוריקה הדמגוגית שלו, טקסיו . 2 הצבר של פרידלנדר טובל באור זהוב – ורדרד של דמדומים, בנוסח המוני ומנייריסטי של תמונה רומנטית, המזכיר כרזת חוצות או תמונה ממערבון הוליוודי . הוא נראה כאילו נתפס מרחוק, מנקודת תצפית של אי – שייכות ומרחק ביקורתי : פאתטי, מנייריסטי, אפוקליפטי - אך גם...  To the book