עדו בר–אל: אורידיקי ברקיע המוזהב

142 הלקטנות בשעת שוטטות מאפשרת את המיפוי, והיא מתבצעת בבחירת אקראי אגבית, בפגישת פתאום עם חפץ הנראה מתוך החושך . העין כמו פוגעת בחפץ שהושלך, בחפץ שמישהו אחר כבר פגע בו . וילם פלוסר מקביל בין הצייד בג'ונגל לבין הצלם העובד בלב העיר המודרנית : 3 הצייד השרוי בחשֵכה אורב לניצוד, רואה אותו, וראייתו נמתחת ומתעצמת עד לרגע שבו הוא יורה חץ והופך את מושא מבטו לצַיִד, לעקבות הרגע הקודם ; הצלם מכוון אל מושאו מכשיר המצויד ב"לשכה אפלה", 4 מתבונן במושאו, מתבונן בו בזמן הלחיצה על הדק המצלמה, ויודע אותו כעקבותיו רגע לאחר שזיהה אותו . הצייד והצלם כאחד מפעילים ראייה שהופכת למבט טורפני, אחוז תשוקה, המקרב מושא מרוחק ; מבט זה ממשיך את המבט שקדם לו, אך בה – בעת גם משכיח ומעלים את המבט הקודם - הרגע שבו זוהתה חיית הבר והופנה לעברה כלי הזין ; הרגע שבו התגלתה הדמות ( שתהפוך עד מהרה לדימוי צילומי ) וכֻוונה לעברה מצלמה . החזות של שיירי הגוף ( פגר החיה הניצודה ) , או עקבות הדמות הנראות בתצלום, הן שמכוננות את הכרתן כ"גוף" וכ"דמות" . ברגע שבו הטבע הדומם מזוהה עם הגוף או עם הדמות, הפגיעה בהם נתפסת כפעולה של "אחר", של ה...  To the book