יוזף בויס: חליפה מלֶבֶד, חליפת לֶבֶד

36 בעבודות כמו א ח 1 ( 1 Hearth , 1978 ) , למשל, הדגיש בויס את שייכותה של החליפה לטקס קבוצתי כאשר הצעיד תהלוכה קרנבלית של אנשים, לבושים בחליפות לֶבד, כשהם נושאים את מרכיבי העבודה אל מקום משכנה הקבוע . גם הצגתה של החליפה בכמה עותקים מסיטה לשוליים את תפיסת הבגד כשלוחה של אישיות סובייקטיבית . במקרים אחרים השתמש בויס בחליפות כשלעצמן : הוא ערם אותן זו על גבי זו לאחר שהצועדים פשטו אותן ( בעבודה א ח 2 ) , תלה אותן בשורה על קולבים, או הניח חליפה ברישול על כורסה . תלייתה של חליפה על קולב מציינת גם את השהיית השימוש בה עד שאולי, בזמן עתיד כלשהו, תורד ממנו ותופיע בהקשר חדש . הגדרת האדם באמצעות לבושו הרשמי משליכה ממד פולחני – מדיאבלי על המנהגים של תרבות המערב . בתרבות זו, הלבוש עושה את האדם חלק ממערכת טקסית – חילונית ומטשטש את נבדלותו של היחיד כישות אוטונומית . עם זאת, ביטוייו של ממד תרבותי זה באמנות המערב נוטים, בהתרסה מסוימת, לשבש את היחס הישיר בין המדים לבין מערכות ההתייחסות שלהם . האפשרות החליפית שהם מציעים היא העֲברה מסֵדר המדים אל סדר אחר, הנתפס כפתוח . עיסוקו של אמן בדימוי החליפה נעשה תמיד ב...  To the book