|
|
הסוכנות היה ודית . עדיין לא ה י יתה מודעות לצורך בתכנון מיוחד, מותאם לתנאי השטח והאקלים - לא מצד המוסדות, לא מצד התנועה הקיבוצית, ואפילו לא מצידם של המתיישבים עצמם . איש הקיבוץ שואף לגינון ועיצוב הנוף ביישוב . הוא מחפש את הצמחייה העשירה, כניגוד לתנאים האקלימיים והגיאוגרפיי ם, יותר מאשר את ההתאמה להם . כבר מרחוק נראית צללית הקיבוץ ככתם ירוק, בתוך היובש הצהוב של המדבר . דוגמה טובה לכך הוא קיבוץ עין גדי שבאזור ים-המלח : כשנכנסים ליישוב, נמצאים בתוך- תוכו של גן-בוטני ובצילה של צמחייה עבותה השתולה במקום, ושוכחים את נוף הפרא של האזור . בהשוואה להרגשה זו ניתן לומר שעתודות הקרקע באזור המישורי של יטבתה בוזבזו, בשל מתכונת תכנון שגרתית, חסרת קו-מנחה ברור . בשטח פוזרו מבנים שונים, ללא קריטריון מאפיין, פרי מופעי-בנייה מזדמנים, מוכתבים בשל שיטת התקצוב ה״מטפטפת״ של מוסדות המדינה . השכונה המדורגת שתכננתי בשנות ה- 60 המוקדמות הייתה ניסיון ראשון לפתח את היישוב בכיוון הגבעות, במגמת ציפוף וקומפקטיות . מגמה זו נוסתה לראשונה על-ידי אדריכל יהודה דרקסלר, שהיה אדריכל מחוז הנגב של הסוכנות, כמה שנים לפני כהונתי ...
To the book |
|
|