חבר קיבוץ

לעצב את גורלה באופן עצמאי, בלי כל סוג של תמורה חומרית אישית ( במילים אחרות, בלי שכר עבור העבודה ובלי כסף ביחסים הבין-אישיים ( ובאמצעות מכניזם מופתי של דמוקרטיה פתוחה, ישירה והשתתפותית . פעילותי כאדריכל שאבה תמיד השראה מאותם אנשים, והתנהלה לאור אותן תכונות . בעבודתי השתדלתי תמיד להישאר נאמן לרוח זו, על-ידי בריחה מאופנתיות בומבסטית, תוך שימוש במילון ויזואלי פשוט, בהיר, נקי ולא יומרני : כאילו בכך לחלוק כבוד אנטי-רטורי לגדולתם הצנועה של החלוצים ושל המסר אותו נשאו . אולי הייתה בזה מידה גדולה של תמימות ואשליה . זה הרושם שעשוי להיווצר מהעובדה, כי כאבני-דרך במסלולי המקצועי מופיעות רק עבודות מבודדות, בתוך סביבה הנמצ א ת בתה ליך מתמיד של שינוי , המנוגד לדימוי השלם, האידיאלי והאוטופי – שראיתי בחזוני כהתגלמות החברה החדשה . אולי זה מסביר את המראה הבלתי-גמור של כמה מעבודות אלו, שנוצרו מתוך כוונה להיות חלק במכלול ״אורבני״ שלם, אשר על-פי-רוב לא נשלמה בנייתו . הן נותרו חשופות, נתונות להשחתה, או לבלאי כתוצאה משימוש אינטנסיבי ; או של מבט הרבה פחות גלובאלי וסמלי של הבניין והיישוב, מצידו של ה״מזמין״ הקיבוצ...  To the book