|
|
106 אני לא ראיתי שום בעיה . ילד יפהפה עם עיניים מקסימות, שום סימן לשום פזילה . אבל אבי לא נרגע עד שרץ איתו לרופא עיניים מומחה . " נֹעם הופך לילד יפה תואר, חכם, סקרן . הכול מעניין אותו . ידו בכול . בשבתות, כשמיכל בודקת מבחנים של תלמידים, הוא ואבא מטיילים בגינה ציבורית סמוכה . ומדברים . שיחות אבא – בן, שאבי מספר עליהן אחר כך למיכל בהתלהבות, בהתפעלות — מילים חדשות שנֹעם למד, שאלות מפתיעות שלו, חוכמה מלהיבה . ילד – אבא – אמא, עולם ומלואו . באחד הטיולים בגינה נֹעם בן השנתיים מציק לילדה אחת, מקנא בעגלה הקטנה שלה שבתוכה בובה, מנסה לקחת לה אותה בכוח . כמה שבועות אחר כך הוא הולך שוב עם אבא לגינה — ילד צבּר עם קוצי זהב בשיער, בנעליים אדומות וסוודר אדום שסבתא רינה סרגה, עם עגלת צעצוע ובובה שאמא קנתה . אחד השכנים, דן שכטמן, בוחן את כיפה אדומה עם העגלה והבובה ומעיר לאבי, "ככה לא מגדלים בנים . . . " טוב, שכטמן, תתפלא, ככה דווקא כן . אילו נתקל אבי במקומו בחתן פרס נובל לפיזיקה, איינשטיין אחד, היה זוכה לשמוע תובנה אחרת, אנושית כל כך : "אחרי שאתה יכול לקבל את העובדה, שהיקום הוא חומר המתרחב אל תוך שום מק...
To the book |
|
|