34 אותי למשחקי בייסבול בתנועה . אני זוכרת אותו עקשן, אבל גם גמיש במחשבה . ומאוד – מאוד ספונטני . "זה היה מובן מאליו עבורו, שהוא צריך לדאוג לכל דבר בבית . בי הוא טיפל ממש כמו אבא שני . הוא כאילו כבר נולד מוכן ומעוצב יותר, מה שלא הפריע אגב לילדותיות שלו . שנים אחר כך, כשילדתי את הבן הבכור שלי, הוא נטש הכול בטייסת וטס לבית החולים כמו משוגע . גם חטף קנס בדרך . השילוב הזה של ספונטניות ועקשנות של עקרונות . "כשהוא כבר לא היה, הייתי מדמיינת אותנו כילדים, משחקים כמו פעם, והוא אומר לי : 'בואי נשחק משחק . כל אחד בוחר מילה אחת בלבד . איזו מילה תבחרי ? ' מיד קפצו לי המילים — געגוע, עצב . 'מה פתאום ! ' הוא עונה לי . 'את לא רואה שאת עושה כל כך הרבה ואת מאושרת ! ' הגעגוע הזה מקפל בתוכו את מה שעתיד להתרחש, כי בזכותו הזמן היה לי לעוגן . " באמצע שנות החמישים, כשמתעורר חשש ממלחמה חדשה במזרח התיכון, מטילים על יעקב לניר לגייס טייסים אמריקאים, בעיקר יהודים בוגרי מלחמת קוריאה, שיתנדבו להגיע לארץ ולתגבר את חיל האוויר הישראלי . בסופו של דבר אין בהם צורך, שכן שלוש טייסות קרב צרפתיות נועדו להגיע לארץ לשם כך . בלי...
To the book