מחוות

97 מדובר ב- “Entre l’écoute et la parole : derniers témoins . Auschwitz 1945 - 2005 ” [ בין ההקשבה 2 לבין הדיבור : עדים אחרונים, אושוויץ 1945 - 2005 ] . זהו מיצב שהוצג בחלל גדול בעיריית פריז ב- ,2005 במסגרת טקסי הזיכרון לרגל 60 שנה לשחרור מחנה אושוויץ . היצירה הייתה מורכבת מארבעה שולחנות שסודרו במבנה מפותל, כמו גלים, שאפשרו ישיבתם של שישים צופים בדרך אינדיבידואלית . כל אחד מהם ישב מול צג, שהוקרן בו סרט וידאו, ובו עדותו של ניצול שואה, שנשמעה אך ורק באוזניות שקיבל כל צופה . מפגש בין דובר אחד לבין מקשיב אחד, מפגש סינגולרי . הכותרת "בין הקשבה לבין דיבור", מתמצתת את אופי היצירה : עדות במלוא מובן המילה המלווה גם בדממה, בשתיקה של המקשיב ובשתיקה של הסביבה . נוסף על כך היא משמשת, לדעתי, מעין תשובה לחווייתו הקשה של הניצול באופן כללי, חוויה שתוארה בדיוק רב על ידי אחד הניצולים . דידי- הוברמן מזכיר את התיאור הזה, באומרו שהעד הוא "אילם המנסה לדבר אל חירש המנסה לשמוע . " מאחורי השולחנות האלה הוצב טריפטיכון ענק הבנוי משלושה מסכים . על המסכים הללו הוקרן וידאו בצבע, שהציג מערך שתיקות, רגעים מתוך הראיונו...  To the book