עוד בקליניקה

70 כפלגיאט כדי למנוע מעצמו לקיימו . תגובת המטופל לאותה התערבות הייתה כניסתו למסעדה ואכילת מוח טרי מיד עם צאתו מהפגישה . וידויו של המטופל על דבר אכילת מוח טרי, גרם לקריס להניח שהדבר מצביע על יעילות התערבותו, שכן רגש האשמה של המטופל פחת בעקבותיה . לאקאן לעומתו מבליט את העובדה שהמחשבה על פלגיאט לא עברה עיבוד כלשהו ולכן היה על הסובייקט "להראות" את הבעיה, ובאופן חוזר . בנתחו את המקרה, מדגיש לאקאן את "הלא-כלום" כאובייקט, אובייקט הרושם את החסר שהסובייקט נפרד ממנו . בממד האוראלי האובייקט הוא הלא-כלום . עם זאת, בפעולת ההפרדה הנוגעת לעמדת הסובייקט מול ה א חר, הסובייקט "גונב" לא- כלום כדרך לשמור על איוויו מפני הרמיסה שסיפוק התביעה מחולל, ולשם כך הוא מציע את היעלמותו שלו עצמו . בגיל ההתבגרות הסובייקט גנב ממתקים וספרים, ובבגרותו הדבר קיבל צורה של "גנבת מחשבות" בדרך מטונימית . הסובייקט סבל מעכבה אינטלקטואלית . הוא היה משוכנע שאין בו מחשבה מקורית, משל עצמו, ולכן חשש לפרסם את מחקרו כי הניח שיואשם בפלגיאט . לאקאן מתייחס לסוגיה כאל אנורקסיה מנטלית . לכן לא מדובר בלא "גונב- אוכל" כלום, אלא גונב-אוכל לא-כ...  To the book