השתיקה — בין אליבי לבין התקלות בממשי

15 בו, אוהבים, שונאים אותו ועוד . פן זה של האובייקט כרוך בפועלם של הממד הסמלי — של הדיבור והמחשבה, ושל ממד הדימוי — של מה שנראה, של התמונה, של המציאות . הערה שתשמש לנו מעין מסגרת מחשבתית לקשר זה בין שתיקה לאובייקט היא התערבותו של פרויד לנוכח עצירת הרצף האסוציאטיבי של פציינט, לנוכח שתיקתו החדה . פרויד הציע אז את עצמו, ליתר דיוק את מקומו ביחסים בין האנליזנט לבין האנליטיקאי . הוא הציע את המקום הזה כמושא, כרפרנט להליך המחשבתי של הסובייקט, הצעה שהצליחה לחדש את הדיבור . התערבות זו מבליטה את המקום שממלא האנליטיקאי כאובייקט, כאותו סיפוק אבוד לנצח שהפך לאובייקט, שהוא חלק מהלא מודע של הסובייקט . במילים אחרות, ההיתקלות באובייקט יכולה לגרום לשתיקה של המחשבה או לריק של מילים, וההצבעה עליו בדרכים שונות יכולה לגרום לחידוש הדיבור . כשאנו מדברים על אובייקט בשדה החזותי, אנו מתייחסים למבט ואז אנו מבחינים בין המבט לבין העין, כשהמבט ממוקם מצדו של האובייקט-סיבה והעין ממוקמת מצדו של האובייקט-מושא-לאיווי, הווה אומר מצד הדימוי של דבר-מה, של התמונה, של המציאות גם כן . לאור פיצול זה הַמַּבנה שתי נקודות שונות במר...  To the book