"המלחמה על המים והימים"

92 פרק רביעי בנפשותיהם של רבים מאיתנו, של הצעירים בשנים ושל הצעירים ברוח, קיים איזה רגש, שאינני יודע להגדירו, והוא דוחף אותם לבצע מעשים בלתי רגילים . אלה שניחנו ברגש זה, הם הספורטאים במלוא מובן המילה . הנה, מול טבריה, עתיקת היומין, קם יישוב דייגים עברים [ עין גב, א . כ . ] ישוב קטן מרוחק בודד . הקשר היחיד עם הישוב הזה — דרך הים . קמו צעירים ( ואולי צצה מחשבה זו בתת-הכרתם ) : האם נגזר על הקיבוץ להישאר בודד בעת סכנה ? האין בכוחנו ליצור קשר חי בין חומות טבריה לבין משולש עין גב ? וכאשר מחשבה זו או רגש זה קורם 23 עור וגידים — נולד הרצון לחצות את ים כנרת בשחייה . רעיון הצליחה בתור אמצעי לשחרור הנצורים התכתב עם אחד מהמיתוסים העיקריים שטיפחה הציונות : מיתוס "מצילנו מידם" — הצלת ישראל מיד צורריו, אומץ ליבו של הצבר ותעוזתו מול כוחות כבירים ממנו היו המרכיב המרכזי במיתוס זה . כיבוש השממה והביצה, למשל, הוצג כניצחון החלוצים המעטים וחסרי האמצעים על איתני הטבע ( אלמוג, תשנ"ז ) . גם הכנרת הוצגה בבחינת יעד שיש להכניעו . בחוברת שהוציאה התאגדות "הפועל" היא תיארה את "הניסיון הנועז 24 של משפחת וירץ 'להכנעת ...  To the book