פרק ראשון: איך זה מרגיש עכשיו

54 פרק ראשון הם עוזרים להבין את העמדה הרגשית הזאת — שנתפסת כשם נרדף לשיתוק — כמשקע אווירתי, שמה שיוצר ומעבה אותו הוא הזיקות בין פעולות אקטיביסטיות עקרות . ההבדלים בין Z32 ובין ש י ח ל ו ח מ י ם : ה ס ל י ל י ם ה ג נ ו ז י ם, שהפרק דן בהם בהרחבה, מצביעים על צורותיו השונות של הייאוש של השמאל ועל גירסאות שונות שעשויות להיות לו . בעוד שהחזרתיות המלנכולית של הסרט השני מייצגת גירסה אחת של ייאוש — שכרוכה באמונה באותנטיות ובעוצמה המוסרית של העדות — החזרה המשחקית על העדות בסרט הראשון, שמפגין ניכור ואירוניה ביחס אליה, עומדת בבסיס גירסה יצירתית ומשוחררת יותר שלו . ההצלבה בין הסרטים, ששניהם מתייחסים אל הייאוש כהלך רוח ותיק ומושרש, ממחישה שהשאלה הפוליטית המכרעת שהשמאל בישראל נדרש להתמודד איתה אינה האם להתייאש או לא להתייאש, אלא כיצד ניתן להתייאש בדרכים מקיימות יחסית . קצה חוט אחד שמאפשר לחשוב על השאלה הזאת, כפי שהפרק מראה, הוא השימוש ששני הסרטים עושים באביזרים, שתופסים נפח חריג במה שאמור להיות סצנה שמקנה את הבכורה לסיפורי העדות ולעדים עצמם . הבחירה הקולנועית הזאת, כפי שאני טוענת בפרק, מפנה את תשומת...  To the book