|
|
18 פרק ראשון בשאלה כיצד ניתן להיות בתשומת לב אמיתית, להקשיב ו"לראות" את הפרט בתוך המציאות התובענית של בית הספר . כמחנכת ויועצת ניסיתי בדרכים שונות לעזור לחדד את הרגישות הכללית אל הפרט שבמערכת, למורה וגם לתלמיד, ולאפשר להם מפגש אמיתי ומשמעותי . המציאות האינטנסיבית בבתי הספר הציבוריים הגדולים מכתיבה לצוות החינוכי התמקדות בצורכי הרגע וכמעט אינה מאפשרת להם לתת יחס אישי ולהיות בתשומת לב אמיתית לתלמידים . המורים חשים גם הם לא פעם כשקופים לממונים עליהם הנתונים בלחץ בלתי פוסק . מצב זה יוצר תסכול רב הן אצל מורים והן אצל תלמידים ותחושה שהם כפרטים אינם מעניינים אף אחד בבית הספר . לא אחת מצאתי את עצמי פונה בשאלה עניינית לקולגה בלי להתייחס למה שעובר עליה באופן אישי ומקצועי באותו הרגע . לעיתים רק בערב, לאחר שעיבדתי בשקט עם עצמי את אירועי היום, הייתי נזכרת בבהלה שפניתי למורה שבדיוק שבה מחופשת לידה, מחלה, אבל או דרמה אישית אחרת . בתקופה שבה התמודדתי עם מחלת הסרטן חשתי בכך על בשרי . הממונים עליי, שהיו טרודים כתמיד בשגרה הלוחצת, לא התפנו להתייחס לדרמה האישית שעברתי . הייתה זו חוויה ששיקפה לי את הפגיעה ש...
To the book |
|
|