"הארץ היא בפועל תמיד קניין העובדים אותה": על מוחמד יקצור

[ 309 ] נביאי הזעם בסרטיו של יגאל בורשטיין משא וסלים עמוסי ירקות שנקטפו זה עתה . על רקע קריאת המכתב הנ"ל אנו צופים בחווילות נאות שבהן, מתברר, מעסיקיהם היהודים של הפלסטינים מתגוררים, בני מושבים וקיבוצים . "הערבים חיים בחורשות, מרחק מטרים מהווילות המשופצות, והסגנון הפך לסגנון של אפנדי", כך כותבת המכתב נשמעת – או שמא מי שמקריינת במקומה – כאשר העריכה חותכת מבריכה פרטית מפוארת לחושה עלובה עשויה עץ ופח . כך בורשטיין מעצב את הפער בין הנובו-רישיות הישראלית, שפורחת אחרי מלחמת ששת הימים, לעבדות המודרנית הפלסטינית שמוצגת בסרט כתוצאה ישירה של הכיבוש . מוחמד יקצור שודר בטלוויזיה בינואר 1977 בתוכנית האקטואליה השעה השלישית ולווה בדיון באולפן שנועד לאזן את תכניו הפרובוקטיביים והביקורתיים ( בדיון, שהנחה ירמיהו יובל, השתתפו יצחק בן-אהרון ומשה דיין ) . בסרט יש אלמנטים עיתונאיים, כמו התיעוד של ביקור הפתע שעורכים אנשי משרד החקלאות בשדות אבטיחים בקיבוץ עין חרוד שקבלנים פלסטינים מעבדים אותם שלא על פי חוק ההתיישבות החקלאית . המצלמה מסרבת להרפות ומתמקדת במבוכתו של חבר הקיבוץ, שאינו יודע מה להשיב לשאלותיו-האשמו...  To the book