מדברות בקולן: על שידוכין ובן או בת

[ 213 ] קולנוע תיעודי נשי בין ריאליזם למודרניזם המצלמה . גופה מתעוות בכאב, רגליה הפסוקות נתונות בלולאות . זהו רגע אינטימי שגם טעון מבחינה אידאולוגית ואתית . מירי חדלה עתה להיות אינדיווידואל ונהיית לדימוי מייצג של גוף נשי יולד מתוקף עשייתה למושא צילום, הקרנה וצפייה . גוף שזוהי תכליתו – לייצר צאצא, רצוי בן . המצלמה, כמו הרופאים הגברים המיילדים, פולשת אל גופה הפרטי של מירי . מזל טוב, זה בן . אריה המאושר מתקשר לבשר זאת להוריו . גם שידוכין עוסק לכאורה בנושא "נשי" : אהבה . הוא מציג לשם כך בעיקר את מצוקתן של נשים צעירות שטרם מצאו את מקומן במוסד הנישואים . מבחינה זו, זהו מעשה פוליטי אשר מאפשר לנשים לצפות ולשמוע נשים 19 הנשים אחרות מדברות, "מצב שאינו אפשרי לרבות מהן בעולם 'האמיתי'" . בסרט אינן זוכות להשמיע את הקושי שהן חוֹווֹת פומבית בעולם "האמיתי" . העובדה שחלפי נוכחת בסרט בדמותה ובקולה יוצרת אצלנו מודעות גם ליחסי הכוח שבין המתעדת למתועדות, אך עוד יותר מכך לעובדה שנשים ( וגם גברים ) מדברים בגילוי לב באוזני אישה מתעדת . הסרט נפתח במונטז' של דימויים רומנטיים – גלויות מצוירות ותצלומים שנדמים מראש...  To the book