פרק שישי: קולנוע תיעודי נשי בין ריאליזם למודרניזם

[ 201 ] קולנוע תיעודי נשי בין ריאליזם למודרניזם במלואה אל מול המצלמה, ראשה מורכן במעין כניעה, ומבטה מופנה אל זר פרחים שהיא אוחזת בידה . יש משהו שמשרה אי-נוחות בדימוי הזה, הוא מדגיש ומזהה דווקא את מוסד הנישואים, את תפקיד ה"כלה" עם כניעה ודיכוי פטריארכלי . "ככל בחורה רגילה אני רוצה להתחתן, להיות אימא, שיהיו לי ילדים משלי", האישה הצעירה מסבירה את הצורך שלה בשידוך בלי לתהות על עצם השימוש במילה "רגילה" . היא מדגישה שחברותיה בנות גילה כבר נמצאות בזוגיות ואו אז היא מציינת את הסיבה האמיתית : "אני מרגישה שהחברה מפעילה עליי לחץ להתחתן [ . . . ] , כאילו שמרחמים עליי" . המצלמה כמו מזהה בקביעה הזאת את העיקר, מתמקדת בה בתנועת zoom - in ; הכלה המוארת מהכרזה נעלמת כמעט לגמרי מהפריים – התמונה נעשית חשוכה וקונטרסטית משהייתה . כותרת הסרט "שידוכין" שמופיעה מיד אחר כך מלווה בטון הקודר של דבריה . סרטה של חלפי שעוד נשוב אליו בהמשך הדברים מעלה את הסוגיה שאעסוק בה בלב פרק זה . היינו : האם קולנוע תיעודי נשי מאפשר חשיבה מחודשת על אסתטיקה ריאליסטית בקולנוע הדוקומנטרי ? ; האם שידוכין . באדיבות כאן 11 [ 202 ] המודר...  To the book