עדות ופנים: על בדמייך חיי ועל זיכרונות משפט אייכמן

[ 192 ] המודרניים הראשונים עוד", הקריינות אומרת מפיו של שחקן תיאטרון הבימה מישה אשרוב, שעה שדיוקנאותיהם המוגדלים של הנרצחים ( ובהם אנה פרנק ) ניבטים אל המצלמה . זהו מבט הנשלח מן העבר אל ההווה, מבטם של המתים, של הקורבנות – בחיים . כמו לילה וערפל , גם סרטו של פרלוב מבוסס על תצלומי סטילס המתארים את החיים בגטאות ובמחנות, וכמוהו – גם הוא מעלה לדיון את הסוגיה האתית הנובעת מהשימוש בתצלומים . רנה עצמו אמר בריאיון על סרטו שנערך ב- 1956 : "הניגוד בין תנועה לתמונה דוממת למטרות דרמטיות מסוימות נדמה מאוד מלאכותי, כך שאף חשתי 52 בושה קלה תוך כדי העריכה" . מצלמתו של פרלוב נעה על פני התצלומים ואל תוכם, ובתנועה שהיא יוצרת כמו מבקשת להעניק להם חיים, כאילו לחדור אל תוך המציאות הבלתי נתפסת המיוצגת בהם . הצלם אדם גרינברג אומר : "קו המחשבה שלי היה דרמטי . הרבה שחור, דמויות שנעלמו מהחיים בהשמדה, דמויות של עצב, איטיות ומתגלות, ותמיד הולכות לשחור, ומתוך השחור יוצאת 53 לילה וערפל מתנהל בין שני מישורי זמן : ההווה, עוד דמות אחת" . שמורכב מצילומי צבע צבעוניים ומוארים של אושוויץ-בירקנאו – וחומרים ארכיוניים בשחור-לב...  To the book