הזיכרון שבין הקירות: על בית

[ 182 ] המודרניים הראשונים במקל ההליכה שלו על הבית ומתאר כיצד נראה בעבר . "כעת ישנה תוספת חדשה", הוא אומר . הבית השתנה לגמרי . הוא מספר כי ברחו ב- 1948 מפחד היהודים, ובייחוד לאחר הטבח בדיר יאסין . נוכחותו של מחמוד דג'אני באתר הבנייה מעוררת אי-נוחות, לא רק משום שבדבריו הוא מגולל את ההיסטוריה האלימה שליוותה את הבריחה מהבית, אלא משום שהיא מסמלת את זכות השיבה . בה בעת הוא בבחינת נוכח-נעדר . דג'אני משוטט במרחבי הבית, ודומה כאילו איש אינו מבחין בו . זוהי הזהות הפלסטינית הרודפת את התודעה הציונית, מנכיחה את העבר ואת האשמה המודחקת הקשורה בו ומשבשת את ההתכוונות אל העתיד . נוכחותה השבה וחוזרת, כמו זו של רוח הרפאים, תובעת הכרה ואת האחריות הגלומה בה . הקבלן בן מנשה ( העובד על המיזם עם בנו יאיר מנשה ) מספר על כוח העבודה הרב בתחום הבניין שהתווסף אחרי מלחמת ששת הימים . על רקע דבריו מצלמתו של גיתאי, הממוקמת במכונית נוסעת, נעה וחולפת על פני בקתות עלובות, סמטאות צפופות וקומץ אנשים במחנה פליטים ליד חברון, צילה של המכונית מוטל על הקירות הלבנים החשופים . כל זה קורה בשוט רציף אחד שנמשך כשתי דקות, בתחילתו קול...  To the book