לא נשאר אלא העבר: על בית זקנים של מלב"ן

[ 172 ] המודרניים הראשונים אברהם חלפי ) , היוצא למסע חיפוש של אישה צעירה שתביא לו צאצא אחרי שאיבד את בנו, את כלתו ואת נכדו בתאונת דרכים . מונטז' הפתיחה של הסרט מקרה אישה ( ז'אק קתמור, 1969 ) מורכב מרצף דיוקנאות של קשישים במוסד, המשולב בכיסוי גופתה של אישה צעירה ובהובלתה – זו אשר יתברר כי היא גיבורת הסרט . הדממה המוחלטת המלווה את הסצנה, שאין בה כל סאונד, מייצגת מוות – היעדר הקול אנלוגי להיעדר החיים . דימוי הקשיש בשלושה סרטים אלה וגם ב בית זקנים הוא ההפך לא רק מהדימוי הצברי אלא גם מתפיסת המוות בשיח הציוני . פולחן הנופלים, כפי שהוזכר בדיון על סרטי דוד גרינברג, ייחס טעם ומשמעות למותם של אנשים צעירים בשירות הלאום . המוות הלאומי-ההרואי זכה לדימוי מייצג בדיוקן פניו הקפואות והמוארות של אורי כהנא ברגע מותו בעיבוד הקולנועי ל הוא הלך בשדות ( יוסף מילוא, 1967 ) . על כן הייתה הצגתם של קשישים ההפך מקידושו של המוות בשיח הלאומי . היא הייתה אנטיתזה, אך גם ביקורת על האתוס המרטירולוגי שמעמיד במרכזו צעירים המקריבים את חייהם למען המולדת . על כן תמונת ההלוויה בסרטו של פרלוב מבקשת "לחלן" את השיח על המוות . א...  To the book