חיוך שמסתיר את הטראומה: לעמוד על הרגליים

[ 132 ] המודרניים הראשונים מחבקים ומנשקים אותו בחום . בסצנה הבאה יואל בוחן מכונית חדשה שמותאמת לצרכיו . הוא שב אל שיעורי הצילום, לומד אנגלית ומתאמן על הליכה באמצעות הליכון . – יואל, אני אשאל אותך שאלה גסה ששאלתי אותך כבר פעם . אתה תלך ? – תסתכל, אני הולך . במעבר אל מרכז השיקום המרווח בבית החולים, בעודו יושב בכיסא הגלגלים באמבולנס המיוחד, יואל שולף את מצלמתו וקורא אל אחד מחבריו המורם בכיסאו אל תוך הרכב : "אבי, שלח חיוך הנה . מה עם הפרצוף המסכן הזה ? " ורה אחותו תוהה בשיחה עם כהן אם אכן יואל מאמין שישוב ללכת או שאלה "הצגות" . היא חוששת מפני ההתפכחות, מספרת על הפסימיות של הרופאים . יואל מתעתד לעזוב את בית החולים ולעבור לדירה שכורה, שאותה הוא יחלוק עם ורה . בפני כהן ורה מביעה את חששה מפני המהלך . חוששת שתהיה כבולה ומפני האופי השונה של שניהם . היא מספרת שיואל נעשה קצר רוח יותר בעקבות הפציעה, דבר שאיננו עדים לו בסרט . היא מייצגת ספקנות שהיא בגדר חלופה לאופטימיות ולרוח הנחושה של יואל . השאלות הישירות שכהן מפנה אל יואל מעידות על המודעות האתית של המתעד, בעיקר בסרט המציג את הגוף הפגום ואת המאבק ...  To the book