קיום אותנטי בגטו הטכנולוגי

בלייד ראנר — האלביתי והגטו הטכנולוגי 123 מכל מקום, במקרה של "בלייד ראנר" תמיד אפשר להתבונן בסצנות מכמה נקודות מבט . רייצ'ל מנגנת תווים שהיו מונחים על הפסנתר — אולי מנגינה שמעלה זיכרונות ילדות ( מושתלים ? ) אצל דקארד . אחר כך היא מפזרת את שערה כדי להיות דומה יותר לאישה בתמונה ( בשחור לבן ) שנשענת על הפסנתר — אולי איזו פנטזיה אמהית של דקארד — במטרה לפתות אותו . ואומנם, בספר רייצ'ל, כמו פריס, היא מכונת פיתויים . זאת ועוד, באחת הסצנות שלא נכנסה לאף אחת מהגרסאות ( מתאימה לגרסת 1982 ) אומרת רייצ'ל לדקארד שהיא חושבת שהם נועדו זה לזה : " We were made for each other " . יש להתייחס למשפט זה לא רק בהקשר רומנטי, רייצ'ל היא תוצר של תאגיד רוזן ואולי גם דקארד כזה . אם כך הדבר ייתכן שנועדו — ואם חושבים על המילה made בנפרד הרי שאפשר לומר יוצרו — להתאהב, ומה שנראה להם ולנו כבחירה חופשית אינו אלא תוצאה של תוכנית שהגה השד המתעתע, אדון טיירל — חלק מתוכנית יצרן . אמירה זו מחזירה אותנו לעולם היווני, שבו האדם אינו יכול לברוח מגורלו . רוי — אני רוצה עוד חיים בעוד שהספר מתרכז בעיקר בדמותו של ריק דקארד, הסרט נות...  To the book