איש החול

האלביתי : הופמן, ינטש, פרויד ומעבר 41 בשתיקה ובפנים קודרות פשט אבא את חלוקו, והשניים עטו גלימות שחורות ארוכות . . . אבא פתח את ארון הקיר, ואז ראיתי, נדהם כולי, שמה שחשבתי ימים רבים כל כך לארון קיר אינו ארון כלל כי אם גומחה אפלה שתנור קטן עומד בה . קופליוס ניגש אל התנור, ולהבה כחולה פרצה מתוכו . כלים שונים ומשונים היו ערוכים מסביב . אלוהים אדירים ! מרגע שרכן אבי הזקן מעל לאש, השתנתה דמותו כליל . נדמה שכאב עוויתי איום השחית את פניו הרכות, האומרות יושר לב, והפך אותן לפרצוף שטנים מכוער ונתעב . הוא דמה פתאום לקופליוס . . . נדמה לי שפרצופי אנשים ממלאים פתאום את החדר, פרצופים ללא עיניים ! — חורים שחורים, עמוקים, מבעיתים נפערו במקומן . "הבו עיניים, הבו עיניים ! " קרא קופליוס בקול עמום, אפלולי . אימה חשכה נפלה עליי וצרחה נפלטה מפי, נפלתי מתוך המחבוא ונחבטתי ברצפה . קופליוס עט עליי . "מפלצת קטנה ! — מפלצת קטנה ! " רטן בחירוק שיניים, אחז בי בתנופה והטיל אותי לתנור . הלהבה התחילה חורכת את שערי . "עכשיו יש לנו עיניים — עיניים — זוג נאה של עיני ילדים . " כך לחש קופליוס, ובאצבעותיו הוציא מן האש גרגרי...  To the book