פרק חמישי - אבן מקיר תזעק

פרק חמישי 68 של נוצות לבנות ( למי היו שייכות ? ) , ענפים זעירים, אבקת חצץ וקצת חול ים . חינן של הציפורים גרם לי להרגיש כמו דינוזאור, אך גם נתן לי השראה אביבית לבנות, לבנות, לבנות . אולי חלק ממני חג עם הסנוניות . אולי שטף אותי לשד האביב המתעורר . אולי לפת אותי הדחף הקדום לבנות קן . בעודי בונה, ישב לו רפאל, בנה של אילנה, לבוש במכנסיים מטונפים בצבע חום עמום, מאחורי ערמת החול וניפה מתוכו גרגרים באצבעותיו . פניו היו מאירות וסקרניות . הוא היה גבוה יחסית לשמונה שנותיו, ולצידו ישבה תמר, בתם המנומשת בת השבע של יוסף וברברה . ביקשתי מהילדים למלא חול בדליים . לאחר משא ומתן ממושך ותובעני הם פתחו במשימה ומילאו את עצמם ואת הדליים בחול . שפכתי את הדליים לתוך המכל והכנתי תערובת בטון . אחר כך ביקשתי מהם לאסוף אבנים קטנות ומחודדות והראיתי לרפאל כיצד להניח אותן תחת האבן המחוספסת, שהייתה עגולה ואפורה וקשה היה להתאימה לקיר ההולך ונבנה . רפאל הניח את חוד האבן במלט הרטוב וקיבע אותו למקומו בעזרת קת הפטיש . "וואו ! " הוא קרא אל תמר, "אני עוזר לסלע הגדול הזה להיכנס למקום ועדיין יכול לראות אותו מציץ החוצה כמו חיו...  To the book