ג. נדוניה ו'קונטאנטי' )מדודים(, שטר הקידושין, המוהר והכתובה

המשפחה 223 הכלה ורעותיה שטרחו עמה, והיא הוצגה ימים ספורים קודם הנישואין . 40 היו גם כלות עניות שלא הכניסו כלל נדוניה, ועליהן נאמר בלשון העם "שלקחה מן הגורן" . 41 בקהל הספרדי, כמקובל בקהילות יוצאי ספרד באימפריה העות'מאנית, נהוג היה שאבי הכלה נותן לחתן לאחר האירוסין "קונטאנטי" ( מדודים ) – סכום כסף במזומן, שאותו ישקיע החתן עד הנישואין, או ילמד באמצעותו מקצוע . במקרה אחד במאה ה - 18 נלמד על חתן תושב העיר שעשה מכסף זה תכשיטים ובדולח ונדוניה לכלה . 42 בכתובות המוסתערביות נרשמו שני סכומים : 'מוקדם' – המוהר שנותן החתן בשעת הנישואין, ו'מאוחר' – הסכום שתקבל האישה בשעת גביית הכתובה . 43 בשנת רפ"ה ( 1525 ) רשמו גם הספרדים, בדומה למוסתערבים, שני סכומים : 40 יוהס, הנישואין, עמ' 200 ; על הג'אהז ( Jihaz ) ראו מרכוס, שם, עמ' 203 - 204 . גם בבגדד נקראה נדוניית האישה בשם ערבי זה, והיא כללה בגדים ותכשיטים, מצעים ורהיטים, כלים וחפצים ; אבישור, החתונה, א, עמ' 63 - 64 . על פרטי הנדוניה של הכלה הבגדאדית המופיעים בכתובה בשנים 1765 - 1832 ראו הנ"ל, החתונה, ב, עמ' 13 - 42 . 41 מר ואהלות, אה"ע, סי' ד . 42 זה כתב...  To the book