א. השידוך והמפגש בין החתן והכלה, והסבלונות

216 פרק תשיעי אלו שבגיל הפוריות . בדרשות שנישאו בשבת שלפני הנישואין, דרשו הדרשנים 4 על אודות הנישואין כאמצעי למניעת התאוות הגשמיות . בחברה היהודית באימפריה העות'מאנית רווחו נישואין שניים ואף שלישיים, הן בגין ריבוי גירושין והן בשל מקרי המוות, שהיו שכיחים בגיל צעיר . בתקופה 5 החברה הכירה בנחיצות ההמשכיות האמורה הגיעו אנשים מעטים יחסית לזקנה . של התא המשפחתי והולדת ילדים רבים . הכמיהה להקמת משפחה התקיימה באותה תקופה בכלל האוכלוסייה, ותופעה זו בלטה מאוד בקרב מגורשי ספרד וצאצאיהם, והביאה גם היא להמשכיות ולגידול דמוגרפי . בחלב רווחו נישואי בני דודים, 6 על ריבוי נישואי הקרובים הקלה ולא התקיימה עדיפות מיוחדת לבת אחי האב . העובדה שבחלב לא הקפידו כנראה על צוואת ר' יהודה החסיד, הדורשת שלא יהא שם החתן כשם חמיו, וששם הכלה לא יהא כשם חמותה . רק במאה ה - 18 נלמד על אודות אדם שרצה לחזור משידוכי בתו בהסתמכו על צוואת ר' יהודה החסיד, שלא יהא חתן כשם חמיו . החתן טען לעומתו שהוא ידע על צוואה זו בשעת השידוכין, משום שהוא תלמיד חכם, ולמרות זאת עשה את השידוך . מקור זה ומקורות רבים אחרים מלמדים על הנוהג בחלב, ל...  To the book