א. ההגבלות על היהודים כבני חסות, המיסוי והמסים וההתנכלות לבתי כנסת

46 פרק שלישי לתולדות המבנה המנהלי של האימפריה העות'מאנית במאה ה - ,18 ספרו של ד'אוסון, נאמר שהאזרחים באימפריה העות'מאנית נחלקים לשלוש קהילות : יוונים, ארמנים ויהודים, כשבראש כל קהילה עומד ראש רוחני . הראש הרוחני של היהודים היה החכם באשי, שלאחר שנבחר על ידי הקהילה, התאשר מינויו בידי הסולטאן . סמכותו השיפוטית של החכם באשי הייתה רוחנית וגשמית כאחת, והוא אף היה רשאי לאסור את בני דתו באמצעות הוראה לשלטון, בלי צורך לפרט את המניעים למאסר . מתקבלת על הדעת דעתו של ירון צור שמוסד המילת התפתח באטיות ובאופן עצמי - סטיכי ולא מתוכנן על ידי השלטון המרכזי, וייתכן שהיה קיים בבחינת מציאות פוליטית עוד במחצית השנייה של המאה ה - 18 . משעה שהיה למוסד פוליטי הוא תאם אף את מדיניות המיעוטים של האימפריה העות'מאנית, 3 ואז ניתנה לו גם גושפנקא חוקתית רשמית במאה ה - 19 . הנהגת "תנאי עומר" – גזרות שונות הבאות להשפיל את בני החסות, ולהבטיח בד בבד את ביטחון חייהם ושמירת רכושם – התקיימה תמיד הלכה למעשה במדינה הממלוכית ובאימפריה העות'מאנית, ובלא ספק הבליטה את עליונות התושבים המוסלמים על פני היהודים והנוצרים . ואולם, היו ...  To the book